התרת יציאת קטינים לטיול בחו"ל גם בלא הסכמת אביהם

פתח דבר:

כ-143,000 ישראלים עומדים לטוס מישראל לטורקיה במהלך חג הפסח האחרון (פרסום חדשות 10 מהיום), ביניהם יהיו גם פלוני ופלונית.

הצדדים וההסכם:

1.         התובעת והנתבע הינם בני זוג לשעבר ולהם 2 ילדים קטנים (פלונית ופלוני) המתגוררים עם האם, במשמורתה הבלעדית והקבועה לאחר שבעבר הלא רחוק, ניתק הנתבע המגע עמם. כיום גרים הקטינים עם אמם ביישוב *** ומענו המדוייק של הנתבע אינו ידוע ועל כך ניתן ללמוד מקשיי המצאת התביעה.

2.         הצדדים ערכו הסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני ביום 15/1/2014 ובמסגרתו נקבע, כי נאסר על שני הצדדים להוציא הילדים מהארץ לחו"ל ללא קבלת הסכמת הצד השני מראש ובכתב. בסעיף 22 להסכם קבעו הצדדים, כי כל אחד מההורים רשאי לקחת הקטינים לחופשה שלא תעלה על 3 ימים בארץ או בחו"ל תוך תיאום והסכמה מראש ובכתב לגבי אורך החופשה ומיקומה, לרבות בליווי סבתא ו/או אחד מבני המשפחה אשר יוסכם על האשה . 

הבקשה:

3.         התובעת פנתה בבקשה דחופה לחייב את הנתבע להסכים ליציאת הקטינים מהארץ בחופשת הפסח הקרובה. לטענתה, לא יכולה הייתה לקבל אישור בהתאם לסעיף 14 להסכם לפיו מסכים הנתבע ליציאת הילדים מהארץ הגם שהייתה הסכמה בע"פ ובטלפון בשלב מוקדם יותר שהאב ישתף פעולה. לדברי התובעת, הנתבע מתחמק הימנה, מסרב ליתן האישור בכתב וכך ניצבת היא והילדים מול שוקת שבורה.

4.         התובעת הוסיפה, כי אין זו אלא חוליה נוספת בשרשרת התנערות שיטתית של האב מילדיו ומחייהם, שעה שגם דמי המזונות שלהם אינם משולמים והנתבע אינו מגלה עניין בחיי הילדים.

5.         התובעת רואה בהתנהלות הנתבע כלפיה לא פחות מאשר התעמרות בילדים הקטינים שבקשה זו למעשה צועקת מגרונם.

התגובה:

6.         הנתבע הגיש אתמול תגובה לקונית ובה התנגדות לבקשה משני טעמים מצטברים:

            6.1.       הנסיעה מתוכננת ליעד שחלה עליו אזהרת מסע של המטה ללוחמה בטרור.

            6.2.       הנסיעה היא למספר ימים גדול יותר מזה שהוסכם בהסכם הגירושין.

ההכרעה:

7.         כל אדם חופשי לצאת מישראל אומר לנו סעיף 6(א) לחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. הוראת חוק הנוגדת את סעיף זה בחוקתנו ולא כל שכן הסכם או הוראת חוזה, תבוטל אם אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה.

8.         הסכם הגירושין שבין הצדדים מגביל יציאת הילדים לחו"ל. ההגבלה היא אמנם הדדית וחלה על שני ההורים, ברם ניכר מניסוח סעיף 22 להסכם, כפי שהודגש על ידי לעיל, כי מדובר בהגבלה שמכוונת בעיקרה על האב. העובדה שמלווה של הילדים לחו"ל צריך להיות מוסכם על התובעת ולא על הנתבע, מלמדת על חשש התובעת מפני יציאת הילדים לחו"ל עם האב או מי מטעמו ועל סמכות פיקוח מוגברת שלה בהקשר זה. הדבר לא נלמד ביחס לאב.

9.         הילדים שוהים אצל האם באופן קבוע. ברור שהאם לא מבקשת אישורו של האב לנסיעה לחופשה בארץ (גם בהקשר זה למדים אנו מלשון ההסכם כי הכוונה הייתה להגביל תנועה של הילדים לחופשה כלשהי עם האב ולא עם האם).

10.        עוד ניתן ללמוד מכל אלה, כי ההגבלה מבחינת הזמן של 3 ימים אף היא כוונה יותר כלפי האב מאשר כלפי האם ולשון ההסכם מדברת בעד עצמה.

11.        גם אם לשון ההסכם לא הייתה רומזת לנו כאמור, הרי לבית המשפט סמכות טבועה לסטות ולשנות מהסכם שעושים שני הורים מקום שיש בו פגיעות בלתי מידתיות בזכויות הילדים שאינם צד לאותו הסכם.